עו"ד רועי נחום

​

צו הארנונה של תל אביב מפרט את תעריפי הארנונה לכל סוג נכס ברחבי העיר, תוך התחשבות בפרמטרים שונים.

​

כך לדוגמא מבחין צו הארנונה בין "בתי מלאכה" לבין "עסקים", כך שלסיווג האמור ישנה השלכה כלכלית למשלם המיסים. ואכן, סוגי עסקים רבים מחוייבים בפועל בארנונה לפי סיווג "בתי מלאכה" ובכך זוכים לתעריף ארנונה מופחת (כך לדוגמא בתי עסק המשמשים כמתפרות או סנדלריות). 

​

אלא מאי, מאחר וההבחנה בין עסק לבין בית מלאכה לוטה בערפל, נוצרה אפלייה בין בתי העסק בתל אביב. בעוד בתי עסק רבים בתחומי העיר משמשים לצורך פעילות עסקית דומה, נוצרה אבחנה מלאכותית בין תחומי עיסוק שונים. בעוד מספרות סווגו כ"עסקים" לצרכי ארנונה וחוייבו לפי תעריף הארנונה הגבוה, בתי עסק אחרים, דוגמת סנדלריות, סווגו כ"בית מלאכה" וזכו לתעריף המופחת.

​

אומנם, ההיגיון הישר מובילנו לחשוב כי בית מלאכה הינו עסק ייצורי, אך בפועל מאז ומתמיד זוכים גם עסקים המשמשים כמתפרות לתיקון בגדים או סנדלריות לתיקון נעליים, אשר למעשה אינן מייצרות מוצרים מחדש, לחוב בשיעורי הארנונה הנמוכים.

בפסק דין מעניין (עמנ 144/07) קבע בית המשפט המחוזי, כי לצורך קביעת סיווג הנכס לעניין החבות בארנונה, אין נפקא מינה בין סנדלריה לבין מספרה. כך, כשם שמתפרות וסנדלריות שאינן מפיקות או מייצרות מוצרים, אלא נותנות שירותי תיקון מסווגות כבתי מלאכה ולפיכך חבות בהתאם לשיעורי ארנונה נמוכים, כך גם מספרה שאינה מפיקה דבר, אלא נותנת שירותים תסווג כבית מלאכה ותחוב בשיעור ארנונה נמוך.

באותו עניין דובר היה על מספרה בתל אביב, אשר ביקשה לשלם ארנונה ככל בית מלאכה אחר. המשמעות הכלכלית לגביה הינה חבות בארנונה בשיעור 155 ₪ למ"ר ל"בית מלאכה" לעומת 284 ₪ למ"ר עבור נכסים המסווגים כ"עסקים" (בהתאם לצו הארנונה בתל אביב לשנים 2005-2006).

לדברי כב' השופט ניסים ישעיה שדן בעניין בבית המשפט המחוזי, "כשם שהסנדלר עוסק בעיקר בתיקון נעליים שהתבלו, עוסק הספר ב"תיקון" תספורת או עיצוב מחדש של השיער על ידי גזיזתו וסידורו מחדש". לדבריו, אין שום אלמנט ייצורי בסנדלריות כשם שאין אלמנט ייצורי במעבדות מחשבים, במוסכים וכך גם במספרות ולפיכך אין כל סיבה שסיווגה יהיה "עסק" בעוד שהאחרים נהנים מסיווגם כ"בית מלאכה" וחבים בשיעורי ארנונה נמוכים.

השופט שלל את טענת המשיב, לפיה מספרה אינה בית מלאכה כיוון שמוענקים בה שירותים אישיים ללקוח ולשערות ראשו. נקבע, כי אין שוני מהותי בין טיפול אישי שמעניקה מספרה לשערות ראשו של לקוח לבין שירות אישי של חייט המעניק טיפול אישי ללקוחותיו בהתאמה אישית של בגדיהם.

לפיכך, נקבע כי משסווגו עסקים כגון סנדלריות ומעבדות לתיקון מחשבים כבתי מלאכה לייצור, על אף שאינם מייצרים דבר, יש לסווג באותו האופן מספרות הנושאות אופי פעילות דומה ולכן יש לחייב גם מספרות בהתאם לשיעורי הארנונה הנמוכים.

אכן, פסיקת בית המשפט מעניינת ומעלה הרהורים בדבר שיעורי הארוננה שיש להחיל על נכסים רבים נוספים שאינם בתי מגורים. כך לדוגמא, עסקים המעניקים שירותי כושר אישי, שירותי תיווך המעניקים שירות ללקוח במציאת דירה ועוד רבים אחרים. 

יש לציין, כי בקשת רשות ערעור בבית המשפט העליון, כנגד פסיקת בית המשפט המחוזי, נידונה - אךהערעור נדחה. (ברמ 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע"מ).