​

מאת עו"ד רועי נחום 

​בעלי נכסים רבים נתקלים בבעיה חוזרת ונשנית, בה בתום תקופת השכירות או בעת פקיעת תוקפו של חוזה השכירות לאור הפרה יסודית שלו על ידי השוכרים, מסרבים אלו לפנות את המושכר. במקרים רבים, השוכרים המסרבים לפנות את הנכס אינם משלמים את דמי השכירות והוצאותיו וגורמים נזק כלכלי קשה לבעלי הדירה.

​

בעלי הנכסים מנסים במשך השנים, ללא הצלחה, למצוא פתרונות יצירתיים על מנת להגן על זכויותיהם בנכסיהם, זאת על מנת שבמידת הצורך יוכלו לפנות את השוכרים השוררים. כך לדוגמא, בחוזי שכירות רבים מוסיפים בעלי הנכס סעיף, לפיו במצב בו שוכר מסרב לפנות את הנכס בתום תקופת השכירות או לאחר שהפר תנאי יסודי בהסכם, רשאים הם לפנות את תכולת הדירה, לאכסנה במחסן כלשהו, להחליף את מנעולי הדירה ולתפוס שוב חזקה בנכס.

​

דא עקא, פעולה זו מצד בעלי הנכס נטולת כל נפקות משפטית. יתרה מכך, השוכרים רשאים להגיש תביעה להשגת גבול כנגד בעלי הנכס! מצב מקומם לכל הדעות.

עשיית דין עצמי על ידי בעלי הנכס כמתואר לעיל לא זכתה מעולם לתמיכת בתי המשפט, אלו ביכרו את ההגנה על השוכרים המחזיקים בנכס. גם טענה מצד בעלי הנכס בדבר זכותם למימוש זכות העיכבון על ידי כניסה לנכס לקיחת הציוד בו והדרת השוכרים, לשם הבטחת תשלום החוב כלפיהם לא התקבלה על ידי בתי המשפט. הלה גרס כי זכות העיכבון שמורה למקרים בהם נזדמן לו לאדם נכס מנכסי החייב (ע"א 5789/04 המשביר הישן בע"מ נ´ לוגיסטר בע"מ). מקרים בהם נקרו נכסי החייב לידי הזוכה תוך פעולה אקטיבית מצידו לשם יצירת עובדות חדשות, לא חוסים תחת מטריית זכות העיכבון.

​

המצב החקיקתי הותיר את בעלי הנכסים בפני שוקת שבורה. מחד, מעוניינים הם להשכיר את נכסיהם ולקצור את פירותיו, מנגד חשופים הם לסיכון בו השוכר יסרב לפנות את המושכר ויסב להם נזק כלכלי. על פי המצב החקיקתי ערב התיקון, נותרה בידי בעל הנכס אפשרות להגיש תביעה בסדר דין מקוצר לצורך קבלת פסק דין לתשלום החוב ופינוי המושכר. הליך שכזה אורך בממוצע כשנה עד שנה וחצי, והמשמעות הינה המשך התגוררותם של השוכרים והסבת נזק כלכלי מתמשך לבעלי הנכס.

​

תיקון חקיקתי מסדיר בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 215ז-215יג הליך חדש הנקרא "תביעה לפינוי מושכר". במסגרת ההליך החדש, רשאי תובע להגיש תביעה לפינוי מושכר שחוק הגנת הדייר אינו חל עליו כהליך נפרד ועצמאי. המשמעות הינה, שהגשת תביעה לפינוי מושכר אינה כובלת את ידיו של התובע מלהגיש תביעה לפיצוי בשלב מאוחר יותר, לאחר פינוים של השוכרים.

​

ההליך מיועד אך ורק לשם פינוי המושכר ולא ניתן להכיל בתביעה זו בקשות לסעדים נוספים בשל אותה עילה. בכתב התביעה יפרט התובע את טיעוניו, בצירוף תצהירי עדות ראשית של עדים, חוות דעת מומחה במידה וישנה, אסמכתאות וכל מסמך נוסף הנוגע לעניין.

​

הנתבע יהא רשאי להגיש כתב הגנה תוך 30 ימים מהיום בו הומצא לו כתב התביעה. בשלב הבא יקבע בית המשפט מועד לדיון בתובענה שלא יהיה מאוחר מ- 30 ימים מהמועד האחרון להגשת כתב הגנה בעניין. יחד עם זאת חשוב להדגיש, כי פינוי מושכר באמצעות תביעה מסוג זה אומנם אומנם מקצרת את ההליך המשפטי באופן משמעותי, ואולם עדיין מדובר בהליך משפטי אשר מטבעו אורך מספר חודשים בלתי מבוטל.